סמל שלמה ברודנר ז"ל

קורות חיים

שלמה, בן מרים ואליהו, נולד ביום י"ג באדר א' תשי"ד (16.2.1954) בכפר-סבא וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "בר-אילן". מאחר שהיה בעל כשרונות וחוש מיוחד למקצועות טכניים - עבר אחרי-כן ללמוד בבית-הספר המקצועי "אורט" בכפר סבא, שם השלים את הכשרתו כמסגר-מכני.

בבית-הספר היסודי לא הצטיין שלמה במקצועות העיוניים, אך לא היה כמותו בשיעורי המלאכה. כבר אז יצר חפצים מעץ ומחומרים אחרים, שרבים מהם מקשטים את בית הוריו עד היום. בבית-הספר "אורט" היה שלמה תלמיד מצטיין. הוא הגיע לביצועים ולהישגים מעשיים, שלא היו להם מתחרים בין חבריו לספסל הלימודים.

חבריו ספרו עוד, כי בבית-הספר היסודי היה שונה משאר בני גילו, בכך שלא היה נלהב להשתתף במשחקי החברה שהיו מקובלים ביניהם. במקום להצטרף למשחק הכדורגל, העדיף לשבת בחצר ביתו, לפרק ולהרכיב מנועים, מנגנוני שעונים ומכונות שונות. תחביבו זה מילא את כל מאוויו והוא התעלם מעקיצותיהם של חבריו, על שאינו מוצא עניין בצורות הבילוי החביבות עליהם. אולם יחד עם זאת היו לו לשלמה ידידים רבים, שביקשו את חברתו.

לפני שהתגייס לצבא, עבד חודשים אחדים בבית החרושת "הדיקן" בכפר סבא. שם התברר, כי אכן רבות ידיעותיו בנושאים טכניים. הוא ניהל שיחות ארוכות עם בעלי מקצוע, התווכח עם מהנדסים ופעמים רבות הוכיח כי צדק באבחנותיו, לגבי שיטות העיבוד והתכונות של חומרים שונים.

שלמה גויס לצה"ל בתחילת מאי 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות נשלח לבית-הספר לשריון, שם הוכשר כתותחן בטנק. מאז היו כל מעייניו בטנק והוא לא חדל לדבר עליו. את הוריו היה מרגיע באומרו: "אל תדאגו. כשאני יושב בטנק, אני כמעט בלתי פגיע ותמיד אפשר להחלץ במקרה של פגיעה..." שלמה היה גאה במיוחד בחבריו ליחידה, והיה משבח אותם: "אני ממש לא מכיר עוד אנשים כאלה. כל אחד מוכן למות למען חברו..."

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נשלחה יחידתו של שלמה לחזית תעלת סואץ. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), בעת נסיון היחלצות, תוך כדי קרב נהרג מפגיעת פגז בטנק שלו, הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר סבא. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד יחידתו: "בנכם היה תותחן מצטיין, מן הטובים שביחידה. הוא היה אהוב על חבריו, אמיץ ומוכן תמיד לעזור..."