סרן שלמה דורון ז"ל

קורות חיים

שלמה בן נחמן ולאה. נולד ביום ח' בניסן תרפ"ח (29.3.1928) בכפר-סבא. לאחר סיימו את לימודיו בבית-הספר היסודי בכפר-סבא למד בבית-הספר התיכון בפתח תקוה עד גמרו בו את לימודי כיתה י"א ואז עבר לכיתה י"ב בבית-הספר התיכון "השכלה" בתל אביב. אמו קיוותה שבנה יצא לחוץ-לארץ כדי ללמוד ריפוי-שיניים למען יוכל להמשיך במקצועה אולם הוא ויתר על תעודת בגרות ובשנת 1946 הצטרף לפלמ"ח בבית-הערבה.

מילדותו התבלט בדייקנותו היתירה בכל אשר הלך ועשה. החיוך, אשר היה נסוך על פניו תמיד, סימל את נפשו האצילה ולבו הטוב. בדרך כלל רציני ומיושב היה, אך יחד עם זה עליז ושמח וחבריו אהבוהו על כך. לא אחת נתגלה בו רגש של צדק ויושר ועם כל עדינותו ידע לתת ביטוי למישרין אף לאמת הקשה ביותר. רגיש ליפי הטבע, אהב פרחים, ציפורים ובעלי-חיים. בעצם, התחיל שירותו למולדת עוד בשבתו על ספסל הלימודים בפעולות גדנ"עיות, שנעשו באורח רשמי במסגרת "הצופים" באותם ימי-המאבק בספר הלבן. הפעולות במסגרת הנוער, אשר הכינוהו לתפקידיו ומשימותיו לעתיד, כללו טיולים ומסעות בארץ - ובין השאר באזורים מסוכנים מחוץ לישוב היהודי.

אחרי פיצוץ גשר אלנבי הנטוי על הירדן, בו השתתף יחד עם חבריו בבית-הערבה, נכלא בלטרון ומאד גאה היה שחבריו למאסר היו ממנהיגי הישוב. בסוף שנת 1947 סיים קורס מ"כ ונשלח לנגב, שם השתתף בכל הקרבות החשובים בימי מלחמת-הקוממיות.

מסירותו ואהבתו לבית באה לידי ביטוי בעיקר באותם ימי-המלחמה בהם היה שומר על קשר-מכתבים ומנצל כל הזדמנות של חופשה קצרה כדי לפקוד את ביתו ומשפחתו.

אחרי שחרורו מן הצבא עבד בחברת "מקורות" אך עזב אותה, כי לא מצא עניין רב בה. מרצונו שירת שנה בצבא הקבע והגיע לדרגת סרן. בחזרו מצבא-הקבע החל לעבוד במפעל הפוספטים אך אמו הצליחה לשכנעו להמשיך בלימודיו ואז עמד בכמה בחינות.

אחרי שאתו לאשה את בחירת-לבו נכנס לעבודה בחברת "נפטא", ובחיפושי הנפט במרחבי הדרום - עבודה חלוצית לא קלה ביותר - מצא את סיפוקו. אך בינתיים באו ימי מערכת סיני ושלמה התיצב לשירות. בכל נפשו נכנס לעבודה ונטל על שכמו את עול הכוננות והאימונים ומילא את תפקידו בנאמנות ובמסירות, כי הרגיש הכרח למלא אותו ביסודיות.

בעיצומו של הקרב על עזה יצאו שלמה ואנשי הפלוגה בליווי קציני מטה, כשהם בוטחים בנצחון, אל בניין משטרת עזה כדי לקבל את כניעת העיר; בנין המשטרה היה המבצר האחרון, אשר בו עוד ישבו כוחות סדירים של צבא-האויב שלא התנגדו לחדירת צבאנו. "משלחתנו" עברה בשלום על-פני קסרקטיני-צבא שבפתחם עמדו חיילים בידיים מורמות, כאות לכניעה, ומשהגיעו אנשינו למשטרה לא נראו בה חיילים. אולם פתאם נפתחה עליהם אש מכל עבר ופגעה בשלמה שנפל; זה היה ביום כ"ח במרחשון תשי"ז (2.11.1956). הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי וביום כ"ט בתשרי תשי"ח (24.10.1957) הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בכפר סבא. הניח אשה וילד.

קבוצת חברים הוציאה ספר, שהוא אוסף עלים לזכרו, בשם "בזחל בדרך לעזה".