טוראי מנדל וררו ז"ל

קורות חיים

חייו של מנדל התנהלו בין מלחמות. רק מעט נחת ידע בעשרים וארבע שנות חיים מיוסרות.

הוא נולד בבאקו ברומניה. אביו היה חיט ומשפחתו בת שש נפשות. מנדל הצעיר הספיק ללמוד בבית הספר התיכון בעיר, אבל המלחמה פרצה והוא נאלץ להפסיק את הלימודים כדי לעזור לפרנסת המשפחה כעובד בחנות בדים.

בשנת 1942, עם הכיבוש הנאצי, נשלח ככל הגברים היהודים למחנה כפייה. במחנה היו שומרים רומנים פאשיסטים ואנטישמים, אשר התנכלו למנדל. באחד הימים הם הפילוהו מסלע גבוה לתהום. מנדל נפצע קשה, קיבל חופשה קצרה עד להחלמתו. במחנה הכפייה היה חוק, לפיו הוטלו עשרים וחמש שנות עבודת פרך על מי שלא חזר בזמן לעבודה. היתה זו אמו שנשאה את בנה הנכה ממקום המגורים למחנה העבודה, כדי שלא יחשב כמי שנעדר מעבודתו.

מנדל נשאר באותו מחנה עד שיחרור רומניה בידי הרוסים. אז הצטרף להכשרה, קיוה לעלות לישראל. כדי שלא יגוייס לצבא הרומני שלחה אותו התנועה לישראל באניה "הגנה". הוא עלה עם אחותו חנה ובעלה. לרוע מזלו, בבוא האניה לנמל חיפה, עצרו הבריטים את המעפילים וגרשום למחנה המעצר בעתלית.

רק כעבור ארבעה חודשים שוחררו העצירים והועברו על ידי הסוכנות לרעננה. במושבה הצעירה החל מנדל וררו לעבוד בפרדסים. כעבור זמן קצר התגייס ל"הגנה".

ב-27.2.48 התגייס מנדל לצבא. הוא הספיק להשתתף בפעולות צבאיות אחדות ונפל בקרב לטרון.

בתקופה הקצרה של שירותו הצבאי, בין יום גיוסו ב-27.2.48 לבין יום נפילתו ב-26.5.48, היה מנדל גאה במדיו ובהיותו אחד ממגיני הארץ, לא החמיץ הזדמנות להראות זאת בתמונות שהצטלם במדיו.

על דבר נפילתו קיבלה המשפחה הודעה מטעם ראש הממשלה דוד בן גוריון.

גופתו של מנדל לא זוהתה מעולם, והוא הובא לקבורה בקבר אחים המשותף ל-36 הנופלים בקרב הקשה בלטרון, ביום 25 לחודש מאי 1948.

וכך נכתב בספר חטיבת אלכסנדרוני, הוצאת מערכות, מהדורה 5.1992 - הודות הקרב בלטרון: "הקרב על לטרון שנערך ביום 25.5.48 - נסתיים בנסיגת כוחותינו. הגדוד שעליו הוטלה המשימה העיקרית (גדוד 32), גילה כושר לחימה ראוי לציון: רבים היו גילויי הגבורה של חיילים ומפקדים כאחד. האבדות היו כבדות מאד. נפגעה במיוחד פלוגה ב' שרוב חייליה ומפדיה נהרגו או נפצעו"...

מנדל ז"ל, השתייך לפלוגה ב'.