סמל ראובן ליפשיץ ז"ל

קורות חיים

ראובן, בן לאה ואלימלך, נולד, הוא ותאומו עמי, ביום כ"ו בחשון תרצ"ט (20.11.1938) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "תחכמוני" בתל-אביב ובבית-הספר "בר-אילן" בכפר-סבא, המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון "ישורון" בפתח-תקוה. ואחרי-כן למד שנה אחת באוניברסיטת "בר-אילן".

ראובן היה תלמיד חרוץ וממושמע, הצטיין במיוחד במקצועות הריאליים, וסייע לילדי השכונה בלימודיהם ובהכנת השיעורים. בימי נערותו היה סולן במקהלת בית-הכנסת, שליד בית-הספר "תחכמוני". ובשבתות היה מנעים בקולו למתפללי בית-הכנסת. לראובן היו תחביבים רבים. הוא שקד על פיתרון בעיות חשבוניות סבוכות ועל פיתרון בעיות שחמט. הוא אהב לגלף בעץ, לשחק בכדורגל, לנגן בחליל ובהרמוניקה, לחבר תשבצים ולפתור תשבצים. היו לו "ידי זהב" והוא נהג לבנות בעצמו כלים ומכשירים. פעם הרכיב מחרטה ובעזרתה יצר פמוטים. גם נול הרכיב ובעזרתו ארג שטיחים.

ראובן היה מוכן תמיד לעזור לזולת. שלא על מנת לקבל פרס. לכל מי שפנה אליו נענה ברצון ובמאור פנים, אפילו היה הדבר כרוך בטרחה יתירה. אנשים שהיו שרויים במצוקה ביקשו את עזרתו, והוא הפריש ממשכורתו למשפחות נזקקות, לאלמנות וליתומים. הוא לא הרפה מהם, ובמסירות רבה היה מבקר אצלם ומרבה במתן בסתר.

ראובן היה טוב-לב, צנוע. אדיב, עדין נפש ונעים הליכות. היו לו ידידים רבים, שכן היה קל להתיידד, קשה לכעוס ומתרחק מריב וממדון. מעודו לא התלונן על מעשי עוול שנעשו לו וידע, באורך-רוחו, לסלוח ולוותר. הוא אהב מאוד את בני משפחתו ורחש להוריו כבוד רב.

ראובן גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1956 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס לטענים קשרים בטנקים, ואחרי-כן היה לתותחן בטנק. הוא היה מקובל על חבריו ושימש להם דוגמה במזגו הטוב, באורך רוחו, בצייתנותו ובסבילותו. תמיד השתדל שלא להדאיג את בני משפחתו והרבה לכתוב מכתבים הביתה, ובימי שירותו לא סיפר דבר על האימונים הקשים והמפרכים, כדי שלא לצער את הוריו.

במלחמת יום הכיפורים השתתף ראובן בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (5.10.1973 1) נפל ראובן בקרב במוצב "הברגה", בגזרה המרכזית בסיני, מול גשר פירדאן. טנק המ"מ שראובן שימש בו כתותחן חילץ צוותי טנקים רבים שנפגעו בקרב עד אשר נפגע הוא עצמו מטיל אויב, ראובן נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר-סבא. השאיר אחריו אב, אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ראובן ז"ל לא שש אלי קרב, אך מרגע שהתייצב לתפקידו, נרתם במלוא הרצינות לעשות את המוטל עליו. חדור הכרה בצדקת מעשינו, יצא אל הקרב, שממנו לא שב". הוריו כתבו לזכרו ספר תורה.