דב דוביק קרלינסקי ז"ל

קורות חיים

דב (דוביק), בן רחל ושמואל, נולד בישראל בא' באייר תשט"ו (23.04.1955). היה בן למשפחה של ותיקי כפר סבא, גדל בעיר עם שני אחיו – אריה ויעקב (עקא).

דב גדל בשכונת ותיקים, למד בבית ספר יסודי ע"ש ברנר והמשיך לתיכון "אורט שפירא". בשכונה הכירו אותו כולם כילד שובב ורב מעללים, שביקר בבית הספר "יום כן, יום לא ויום למה לא". הוא לא אהב מסגרות, וגם בתנועת הנוער הסתפק בשלושה מפגשים ופרש. בהיותו בכיתה י"א החל לעבוד, וסיים את לימודיו בתיכון אקסטרני בתל אביב.

משבגר דב נשא לאישה את שולמית לבית בן מויאל. בני הזוג הקימו את ביתם בכפר סבא, בשנת 1976 נולד הבן יניב וב-1987 נולד דורון.

דב עבד כנהג משאית בחברת מרץ השרון במשך כשלושים שנים. בשנותיו האחרונות עבד כמתווך וכמשווק בחברת השכרה ומכירה של רכב, leas4u.

דב היה בעל ואב לתפארת, מסור ואוהב. בשל היותו אדם חברותי עד מאוד היו לו תמיד הרבה קשרים וחברויות בעירייה, בכנסת ובממשלה, והוא הירבה לעזור לאוהביו ולחבריו בכל נושא אפשרי. אחרי שנים של התנדבות למען הציבור הוא היה לחבר במפלגת המרכז, שפעלה בין השנים 1999 ל-2003, ובהמשך פעיל במפלגת העבודה. כן היה פעיל שנים רבות בעיריית כפר סבא.

ביום חמישי י"ח באב תשע"א (18.08.2011) בצהריים פתחו כמה מחבלים, שחצו את הגבול ממצרים לישראל, בסדרת התקפות לעבר כלי רכב ישראליים בכביש אילת-עובדה (כביש 12), כ-12 קילומטרים מצפון-מערב לאילת. הם תקפו בירי וברימונים כמה אוטובוסים וכלי רכב פרטיים עד שנהרגו בפעולת כוח צה"ל. בהתקפת המחבלים נרצחו שישה אזרחים, חייל ולוחם משמר הגבול.

באותו יום נסעו דב ורעייתו שולמית יחד עם בני הזוג גז – פלורה, אחותה של שולמית, ובעלה משה – לחופשה בטאבה. שני הזוגות גרו בשכנות, האחיות היו חברות טובות והם הירבו לבלות ביחד. דב נהג, והוא בחר לנסוע דרך כביש 12 באומרו שזו הדרך היפה ביותר. בעוברם באזור עין נטפים עצרו המחבלים, שהתחזו לשוטרים מצריים, את הרכב ורצחו בירי את כל הנוסעים. הנרצחים הושארו ליד הרכב במשך כ-12 שעות, עד שהגיעו כוחות החילוץ לשטח.

דב היה בן 56 במותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין "פרדס חיים" בכפר סבא, לצד רעייתו, גיסתו וגיסו. הותיר שני בנים, שני נכדים ושני אחים.

ספד להוריו הבן יניב: ''כפרחים פורחים בשדה גדול נקטפתם בידי רוצחים שפלים וחסרי הרגש. אבא תמיד דאגת לכל מחסור, אימא את החיבוק והחום אין באפשרותנו לשכוח. אין שום דבר בעולם שיכול למלא את החור העצום שנפער בליבנו ובחיינו".