מרינה אלמגור ז"ל

קורות חיים

מרינה, בתם של חנה ומקסים, נולדה בכ' בתשרי תש"ח (04.10.1947) בזאגרב, יוגוסלביה דאז. בת יחידה להוריה ניצולי השואה.

בשנת 1948, כשהייתה בת שנה, עלתה עם הוריה לישראל. המשפחה התיישבה בירושלים, ובעיר זו היא גדלה והתחנכה. כילדה עסקה בספורט מקצועי . היתה מתעמלת קרקע, ספורט שבו זכתה במספר מדליות על תרגילי קורה. בנוסף הייתה שחינית מקצועית ואף זכתה באליפות ירושלים במקום הראשון.

בסיום התיכון למדה בבית ספר לאחיות והפכה לאחות מוסמכת. עבדה כאחות ב"טיפת חלב" כ 30 שנה ואחר כך ב"מוסד לביטוח לאומי" וערכה ביקורי בית אצל קשישים. בלטה כעובדת חרוצה ומוערכת.

מרינה נישאה לשמואל אלמגור ובמהלך השנים נולדו לבני הזוג שלושה ילדים, יאיר, אדל יעל ודנה. הייתה אם מסורה ואוהבת לילדיה.

בשנת 1988 בני הזוג התגרשו, אך נשארו בקשר טוב.

את יואל ברגר פגשה בשנת 2001 כשטיילו יחד בשבילי הארץ במסגרת "מכון אבשלום". לאחר כמה שנים הפכו לבני זוג ומרינה עברה לגור בביתו במושב נתיב העשרה. משפחתו של יואל קיבלה אותה בזרועות פתוחות.

היא המשיכה לעבוד כאחות סוציאלית ונהגה לקיים מפגשים עם קשישים מכל האזור.

משבגרו ילדיה והקימו משפחות, זכתה ליהנות מנכדים. הייתה סבתא אוהבת לשמונת נכדיה והרעיפה עליהם אהבה. בשנת 2021 רצתה לבלות זמן רב יותר עם ילדיה ונכדיה שגרים במרכז הארץ ולכן חילקה את זמנה בין כפר סבא ומושב נתיב העשרה.

בכפר סבא הצליחה תוך זמן קצר ליצור חברויות אמיצות והייתה דמות מוכרת בגינת הכלבים, כשהיא מלווה בכלבה האהוב טוי. מרינה נודעה באהבתה לכלבים כבר מגיל צעיר, סיפר בנה יאיר: "מגיל אפס אני זוכר שתמיד יש כלב או כלבה בבית. אלה אפילו היו סיפורי הילדות שלנו – סיפורי הכלבים שהיו לה עוד לפני שנולדנו".

הייתה אישה חברותית ואהובה על הבריות. רבת פעלים ומלאת שמחת חיים, בעלת ידע רחב, חובבת היסטוריה וידיעת הארץ. אהבה לקרוא ספרים ובאמתחתה היו תמיד שפע ספרים. דיברה ארבע שפות – גרמנית, אנגלית, עברית וקרואטית.

בשעות הפנאי אהבה לטייל בארץ ובחו"ל, גם במקומות פחות מוכרים. היא ויואל ובן זוגה נהגו לצאת לטיולי ג'יפים עם חברים.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כאלף ומאתיים אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו יום חדרו למושב נתיב העשרה מחבלים ברגל ועל מצנחי רחיפה. במתקפה זו נרצחו כעשרים תושבים.

עם השמע האזעקות, מרינה ויואל רצו להיכנס לממ״ד, אולם טוי הכלב של מרינה נבהל ונמלט מהממ״ד. היא צעקה בשמו וכך הסבה אליה את תשומת לבם של המחבלים שבאותה העת היו ליד ביתה של מירב, בתו של יואל. המחבלים ירו לביתם ויואל נפצע ברגליו מהירי דרך החלונות וצנח על הרצפה מבלי שיכול היה לזוז. מרינה הספיקה לחייג למירב ולומר לה לסגור היטב את הממ"ד ולהזהיר אותה ובכך הצילה את חייה. שניות ספורות לאחר מכן נורתה מרינה למוות.

מרינה אלמגור נרצחה על ידי מחבלים בביתה בנתיב העשרה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 76. הובאה למנוחות בבית העלמין "פרדס החיים" בכפר סבא. הותירה אחריה בן, שתי בנות, נכדים ובן זוג. נכדה הבכור של מרינה, עידן, משרת בחטיבת גולני והיה מקור גאווה גדולה עבורה. ב 7.10, שירת במוצב פגה אשר הותקף קשות ע"י מחבלי החמאס. עידן נפצע קשה במהלך הלחימה נלחם בגבורה, ניצל, השתקם וחזר לשרת בגולני.

על מצבתה כתבו אוהביה: "מאירת פנים לכל אדם ואהובה על הבריות".

כתבה בתה דנה: ״אמא האהובה שלי, את גיבורה אמיתית! בלב ובמחשבות תמיד את תהיה איתי ואשמור לך על טוי כאילו הוא הכלב שלי! אוהבת תמיד!״

מרינה מונצחת עם כל נופלי העיר כפר סבא באתר העירוני.