אביה גנוט ז"ל

קורות חיים

אביה גנוט, בתם הבכורה של יפעת ואלעד, אחות לאניעם, תהל וסיני. נולדה בערב שישי, שביעי של פסח, כ"א בניסן תשס"א (13.04.2001).

גדלה בכפר סבא ובהמשך ביישוב צופים. למדה ב"אולפנית הראל" ובתיכון ״הרצוג״ בכפר סבא.

אביה התאפיינה ביכולת אהבה עמוקה ונדיבה במיוחד. היא ידעה לפרגן ברוחב לב, גם על הדברים הקטנים והיומיומיים, ולמצוא בהם יופי ומשמעות.

הביעה אהבה במילים שכתבה, בנתינה לסובבים אותה, ובעיקר בחיוך ובעיניים מאירות ואוהבות.

הקשר עם המשפחה היה עבורה עוגן עמוק ויקר, היא לא ויתרה על הזדמנות להיות יחד, בארוחות משפחתיות, בטיולים וברגעים קטנים של שגרה. כפי שכתבה לאחיה, בן העשר, כשחזרה מדרום אמריקה, רק חודשיים לפני הירצחה: ״אין כמוני שמחה לחזור למשפחה ואליך. אני אוהבת בכל ליבי והכי שמחה בעולם שאתה אחי.״

כבר בילדות אביה הייתה בוגרת לגילה. ילדה עצמאית, שאינה מקבלת דבר כמובן מאליו, סקרנית ונבונה. בעלת מידות טובות, חברותית ואהובה, ומביאה איתה אור וחיוך לכל מקום אליו הגיעה.

יפהפיה מבפנים ומבחוץ.

העצמאות והמסירות היו ערכים חשובים לאביה. מגיל צעיר בחרה לפעול, לעבוד ולהתקדם, בחריצות וברצינות, תכונות שהיו בולטות בכל דבר שעשתה. הציבה לעצמה מטרות והייתה נחושה לממש אותן בכוחות עצמה עם כל מה שכרוך בדרך.

סיימה תיכון בהצטיינות יתרה. וכך כתבה אחת ממורותיה בתיכון: "כמה אנרגיות, כמה שמחת חיים היו בה. כל-כך מוכשרת, היא הייתה האור שלי במגמה.״

מיד אחרי התיכון התגייסה לחיל האוויר, למדור כיפת ברזל. במהלך שירותה הצבאי מימשה את יכולתה לתת ולהשפיע.

לצד הרצינות והשקדנות בלימודי ההדרכה, הייתה בה דאגה כנה ומסירות לחניכים. אחת מהן כתבה עליה: ״לימדת אותי מה זה ביטחון עצמי, מה זה לדעת לקבל כל אדם באשר הוא ולהתאים את עצמך לכל סיטואציה. את לב אחד ענק מלא בחום.״

לאחר השחרור מהצבא, עבדה בעבודה מועדפת במלון בראשית, אז הכירה לעומק את מצפה רמון. שם אהבה לשבת במכתש, לעשות יוגה או פק״ל קפה.

החיבור לטבע המשיך בטיולים בארץ, במעיינות, במצפים ובכל הזדמנות אהבה להתבונן בשקיעות.

זו אחת הסיבות שכשחזרה מדרום אמריקה, בחרה לעבוד על חוף הים, בהרצליה, כברמנית.

אהבה לנשום ולקבל את הרוגע והיופי שהים מביא איתו.

אביה טיילה שבעה חודשים בדרום אמריקה, בתחילת המסע היא כתבה לעצמה: ״אני באה לטייל כמובן במטרה להנות, לצבור חוויות, להכיר אנשים חדשים, לראות נופים ולטרוף את העולם. אבל גם במטרה להמשיך את המסע שלי, להמשיך ללמוד על עצמי, ולהכיר אביה חדשה.״

היא חזרה לארץ בקיץ 2023, חודשיים וחצי לפני שנרצחה. אוהביה זכו בתקופה זו לזמן משמעותי של מפגשים משפחתיים וחברתיים, רגעים קטנים של ישיבה יחד, וארוחות שבת שהיו עבורה ועבורנו זמן משפחתי יקר במיוחד.

האחרונה שבהם הייתה בערב שמחת תורה.

אחריה הן נסעו יחד, אביה ועוד ארבע חברות, והצטרפו לכ-3,000 החוגגים ב"נובה". קיימים סרטונים שמתעדים אותה רוקדת כבר בכניסה למסיבת הנובה שבשדות קיבוץ רעים.

המשפחה מספרת על מפגש מקרי שהתרחש באותו ערב במסיבה: ״כמה חודשים לאחר השביעי, בשיחה טלפונית עם נציגת שירות לקוחות, גלשה השיחה והנציגה הבינה שאיבדנו ילדה במסיבה בנובה. היא שאלה לשמה וענינו: אביה גנוט. היה שקט מהעבר השני של הקו ואחרי כמה שניות היא אמרה: 'אני מכירה אותה, פגשתי אותה במסיבה.' ונתנה תיאור מדויק שלה איך נראתה ומה לבשה. כשנשאלה איך היא מכירה אותה, ענתה: 'ראיתי בחורה זוהרת ושמחה, והיא הייתה כ״כ יפה שלא יכולתי להתעלם. ניגשתי אליה ואמרתי לה כמה היא יפה, קורנת, שמחה. וככה הכרנו. זה היה חצי שעה לפני שהתחילה המתקפה'."

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה המלחמה.

תוך כדי תחילת המתקפה, שלחה אביה הודעה לאימה שהיא בסדר, ההודעה התקבלה שעה לאחר מכן ואביה כבר לא ענתה. המשפחה החליטה לנסוע לשטח, לחפש אותה.

אביה לא נמצאה.

בתום המתנה ותקווה של שבוע מלא בתפילות ואמונה שתחזור, בערב שבת בראשית קיבלה משפחתה של אביה את הבשורה המרה - זמן קצר לאחר שהחלה המתקפה, אביה נורתה למוות על ידי מחבלים.

המחבלים רצחו כ-380 איש באזור הפסטיבל, וחטפו לרצועת עזה כמה עשרות מבלים.

שבוע לאחר שמחת תורה, בערב ר״ח חשון, אביה הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין "פרדס חיים" שבכפר סבא והיא בת 22. הותירה הורים, שתי אחיות ואח.

על המצבה נחקקו המילים ״עולם הפוך ראיתי״.

הסבר על כך מופיע על גב המצבה, וכך כתבה המשפחה: ״מסופר על רב יוסף, בנו של רבי יהושע בן לוי, שהגיע לעולם האמת. כשחזר לעולם הזה, שאל אותו אביו: 'מה ראית?' ענה רב יוסף: 'עולם הפוך ראיתי. עליונים למטה ותחתונים למעלה'.

אחרי הטבח שאירע, הרגשנו שגם אנחנו 'עולם הפוך ראינו'. שאנחנו לא מבינים כלום במובנים רבים.

אביה וכל חבריה שנרצחו, נבחרו להיות שליחי האומה אשר נרצחו על קידוש ה'. עוצמת הטוב, האור, האהבה והשמחה, פגשה את הרשעות והשנאה התהומית הבלתי נתפסת. היא יצאה למסיבה בסיום הארוחה, מתרגשת מאד לקראת המפגש עם חברים רבים שטיילה איתם בדרום אמריקה.

כביטוי לכך בחרנו להציב על קברה של אביה אבן, גל עד נצחי, עטופה בענפים, שחייהם וצמיחתם נגדעו, ושאותם אספנו ממקום הטבח ברעים.״

המשפחה בחרה לכתוב על המצבה של אביה את המילים ״הריני מקבל על עצמי לאהוב אהבה שאינה תלויה בדבר״, מתוך השיר ״הריני״ של רביד פלוטניק, שמבוסס על מסכת אבות.

המילים הללו מבטאות את הדרך שבה אביה חיה ופעלה בעולם. היא הייתה מלאה בחמלה, בהבנה עמוקה וביכולת לראות את האדם שמולה באהבה ובעין טובה.

האהבה שלה הייתה נוכחת בטבעיות ובכנות והורגשה בכל מפגש ובכל קשר. רק לאחר לכתה ניכר היה עד כמה העוצמה הזאת הייתה ייחודית והשפיעה על סביבתה.

המשפט הזה הפך לקו מנחה להמשך דרכה.

ספד אביה אלעד: "אביה אהובה שלי, ילדה שלי, היום עומדים פה ומלווים אותך כל סוגי האנשים בחברה הישראלית, מכל הצבעים ומכל הדעות. כולם עומדים יחד, איש אחד בלב אחד, כדבוקה אחת. כולנו מאמינים שעם ישראל מאוחד... כמו שאת אהבת וחיברת, גם אנחנו נמשיך לאהוב, לאחד, להילחם ולהגביר טוב".

ספדה אמה יפעת: "אביה שלי, נכנסת לעולם בשמחה של שבת, שרנו 'לכה דודי' בחדר לידה, ויצאת ממנו בשמחת תורה. תמיד אמרנו שיש לך נשמה גבוהה. את ההודעה על לכתך קיבלנו בשבת שמתחילים מבראשית ואומרים לנו שהעולם נברא לנו מחדש בלעדייך. אנחנו לא רוצים להתחיל מבראשית בלעדייך. עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, ותשעה מהם נטלה אביה. 22 וחצי שנים הייתי מתפעלת, מתבוננת בך בהשתאות. ולא רק בזה התברכת, אהובה שלי, ביופי פנימי ומיוחד בטוב, בחוכמה בתבונה ובבגרות. וגם בזה הייתי מתבוננת בך בהשתאות – איך ילדה, נערה, אישה כל כך צעירה, מדברת איתי בכזאת בגרות... אנחנו צריכים להודות לך שהנשמה שלך בחרה בנו להיות ההורים שלך... סליחה יפה שלי על הטעויות, על הפעמים שזה לא הספיק ולא ידענו איך... תודה ילדה שלי על הזמן איתך, שגידלת אותנו, את כולנו, ולימדת אותנו איך להשתפר. תודה על הפירגון האינסופי שלך".

הנצחות רבות נעשו לזכרה, המרכזיות שבהן הן:

הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתה. במעמד הכנסת הספר, שיתפו הוריה:

״על הארגז של ספר התורה נכתבו המילים 'גוילין נשרפין ואותיות פורחות באוויר' וציירנו הקפות של שמחת תורה, כאשר בתוכן עולים השמיימה הרוגי מלכות שנרצחו באותה שבת, באותו חג, שאביה שלנו הייתה ביניהם. ביום כיפור אנחנו קוראים על עשרת הרוגי מלכות. מסופר על רבי חנינא בן תרדיון שכאשר עינו אותו הרומאים אמר לתלמידיו שהוא רואה: 'גווילין נשרפין ואותיות פורחות.' רצה לומר שאולי ספר התורה עצמו נשרף, אבל מה שיש בתוכו לעולם יישאר, כך גם הרוגי המלכות של אותה שבת... הם אינם איתנו בגופם, אבל מי שהיו, הערכים שהביאו איתם, המידות, המעשים, יישארו לנו כצוואת חיים.

בצד הספר כתבנו את הפסוק מתהילים: 'הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו'. אביה הייתה ילדה של אמת. כל חייה ביררה וחתרה להיות נאמנה לאמת שלה, כפי שראתה אותה בעיניה.״

״גבעת אביה״ - גבעה שהוקמה בכניסה ליישוב צופים. בגבעה פינת ישיבה מוצלות, פינות פיקניק, פינת מדורה ותצפית לנוף השומרון. בגבעה הוקמה עגלת קפה על שמה, הנקראת "אביולה״, עם הסלוגן ״רק אהבה״.

״חוות אביה״ - אביה ראתה בטבע מקום של רוגע, מקום שמאפשר שלווה פנימית, חיבור עצמי וחיבור בין גוף ונפש. לכן החליטה המשפחה על הקמת מרחב טיפולי במקום פסטורלי ויפה בבקעת הירדן, שנקרא "בדרכי אביה", ובמסגרתו יועברו סדנאות להקשבה פנימית, להתמודדות עם אתגרים, לריפוי ולצמיחה.