לירון יצחק ז"ל

קורות חיים

לירון, בנם של סיגל ודני, נולד ביום כ"ח בתמוז תשנ"ג (17.07.1993) בכפר סבא. ילד שני במשפחה, אח קטן ליצחק (איציק), אח גדול לדורין.

לירון גדל והתחנך בכפר סבא, למד בבית הספר היסודי "שילה" ובחטיבת הביניים "שרת" בעיר.

ילד מלא קסם, שמחת חיים וחיוניות, שכונה "לילוש" בפי קרוביו.

עם סיום לימודיו בתיכון, התגייס לצה"ל והשלים שירות צבאי מלא.

מגיל צעיר עסק בספורט, הקדיש שעות רבות לאימונים וגדל להיות גבר חזק, חסון ובריא. אחרי השחרור מהצבא, החליט להפוך את אהבתו לספורט ולאורח חיים בריא למקצוע, ולמד תזונה והדרכת אימוני כושר במכון "וינגייט" בנתניה.

לאט לאט, החל לירון לבנות את העסק שעליו חלם, כיועץ תזונתי וכמאמן אישי ליחידים ולקבוצות. במקביל, עבד בחברה הנדסית שבין היתר ביצעה עבודות עבור משרד הביטחון.

הוא היה חכם, חרוץ, מסור, נחוש ושאפתן, עם תשוקה גדולה להגשים את חלומותיו. את נוכחותו המרשימה קשה היה לפספס ובאופיו המיוחד אי אפשר היה שלא להתאהב. היה בו שילוב בין חדות, דייקנות, רצינות ואינטליגנציה, לבין קלילות, שובבות ורוח שטות, שסחפו את כל סובביו. כך, כשיצר בהומור שפה פרטית משלו, מהר מאוד אימצה אותה כל המשפחה.

לכל מקום אליו הגיע, הביא עמו לירון חיוך כובש, צחוק ושמחה, אור פנימי קורן וקסם אישי בלתי נגמר. תמיד גילה אכפתיות כלפי סובביו, דאג, עזר ונתן מעצמו ללא גבולות וללא כל צורך בתמורה.

ב-2019 הכיר את אלמוג בן דב, והחיבור ביניהם היה מיידי. לדבריה, ידעה מהרגע הראשון שיהיו יחד, ובשיחות הראשונות הרגישה שהם מכירים כבר שנים. בין השניים התפתחה אהבת אמת, עזה ועמוקה, והם הפכו לזוג בלתי נפרד, עברו לגור יחד וגידלו את כלבם האהוב, טומי.

במקביל לסיפור האהבה שלהם, נבנתה זוגיות גם בין אחיו הגדול של לירון - איציק, לאחותה הגדולה של אלמוג – מעיין. הארבעה חלמו לבנות את חייהם המשותפים אלה לצד אלה, לגדל יחד את ילדיהם ולראות אותם הופכים לבני דודים קרובים, חברים בלב ובנפש.

ביום 14.3.2023 שלף לירון טבעת והציע לאלמוג נישואים, והשניים החלו לתכנן בהתרגשות את חתונתם.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

מיומה הראשון של המלחמה עשה לירון כל שביכולתו על מנת לתרום ולסייע למאמצי הלחימה ולנפגעים. בין היתר, התנדב במיזמי חלוקת מזון וציוד לחיילים ולמפונים. במקביל, המשיך לתכנן עם אלמוג את יום חתונתם, שנקבע לצוהרי שישי 31.5.2024.

שבועיים לפני החתונה, בעיצומם של סידורים אחרונים לקראת האירוע, פנו אל לירון מהחברה ההנדסית בה עבד, שפעלה כחברת קבלן מטעם משרד הביטחון. בשיחה, אמרו לו מנהליו כי הם זקוקים לניסיון הייחודי שלו לצורך משימה דחופה לאיתור מנהרות וחילוץ חטופים ברצועת עזה.

בני משפחתו של לירון ביקשו שיוותר וטענו שזה לא הזמן המתאים, אך לירון לא היה מוכן להקשיב. הוא עזב באחת את כל ההכנות לחתונה, ראה לנגד עיניו רק את ביטחון העם והמדינה ואת השגת מטרות הלחימה.

בבוקר 13 במאי 2024, בו צוין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל לשנת תשפ"ד, היה לירון בעיצומה של הפעילות באזור רפיח. בעת שביצע את עבודתו, נורתה לעבר הכוח פצמ"ר (פצצת מרגמה) ופגעה בו ישירות.

לירון פונה אל המרכז הרפואי "רבין" (בילינסון) בפתח תקווה, עם פגיעת ראש אנושה. במשך יומיים נלחמו הצוותים הרפואיים על חייו, אך ב-15.5.2024 נקבע מותו.

לירון יצחק נהרג מפצצת מרגמה שנורתה על ידי מחבלי החמאס, ביום ז' באייר תשפ"ד (15.05.2024), בעת שביצע עבודות הנדסיות לצרכי המלחמה באזור רפיח. בן 30 היה בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין פרדס החיים בכפר סבא. הותיר אחריו הורים, אח ואחות וארוסה.

על מצבתו חקקו אוהביו את המילים: "בדרכך הלכת, בחוש הומור את החיים לנו הארת, מטוב ליבך הרחב תמיד הענקת ולמען קידוש השם את חייך הקרבת. בליבנו לנצח תישאר".

ארוסתו, אלמוג, ספדה לו: "לירי שלי, שוש שלי, אהבת חיי... מהרגע הראשון שראיתי אותך הרגשתי משהו אחר, ידעתי שמתישהו תהיה שלי וכך היה... אתה האדם הכי מיוחד שיצא לי להכיר, יש בך הכול. היית החבר הכי טוב שלי, הענקת לי חום ואהבה, ידעתי שאיתך אהיה בטוחה לנצח, ששום דבר לא יפריד בינינו...

"איך הלכת לי ככה והשארת אותי לבד? במקום להיות איתך מתחת לחופה אני עומדת כאן ומספידה אותך. תודה לך על ארבע שנים מופלאות, על אינסוף אהבה וזוגיות מיוחדת. אהבתך תישאר חיה ונושמת כאן איתי לנצח".

אימו, סיגל, כתבה במלאת שנה להירצחו: "אהוב שלי, בדיוק לפני שנה החיים שלנו התהפכו לתמיד. לפני שנה בבוקר יום הזיכרון נפצעת מפצמ"ר ברפיח. בזמן הצפירה המסוק נחת בבית החולים, וכעבור שעה קיבלנו את הבשורה וטסנו אליך. נאבקת על חייך במשך יומיים עד שלא יכולת יותר. לילוש שלי, קראו לך לדגל להציל חטופים ברפיח שבועיים לפני החתונה שלך. הלכת בלי לחשוב פעמיים, מתוך שליחות עמוקה למדינה שלך. נפלת במסירות נפש על קדושת הארץ. אתה גיבור ישראל".

לירון מונצח באתר ההנצחה האינטרנטי של עיריית כפר סבא.

קרוביו הקימו אתר בשם "לזכרו של לירון יצחק", ובו מילים על דמותו ותמונות מתחנות שונות בחייו.

עמוד לזכרו נפתח באינסטגרם תחת השם remember_liron_itzhak.

ביום הולדתו ה-32, כ"ח בתמוז תשפ"ה (יולי 2025) נערך בכפר סבא טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו של לירון.