קורות חיים
בת-שבע, בת יהודה ומוסיה, ממשפחת רבנים בליטא, נולדה ביום י"ח בתשרי תרפ"ט בתל-אביב. אחרי שגמרה בהצטיינות את הגימנסיה "השכלה", החלה ללמוד משפטים.
חיבבה את הספרות היפה והרבתה לחבר שירים. חלק מפרי עטה נדפס בעתונות בעודה בת 17, כגון "צפיה" - ב"דבר", "שתי טרצינות" - ב"הארץ" וכו'. למדה "עזרה ראשונה" והיתה פעילה בכינוי "דינה" במחתרת לח"י נגד הבריטים.
בפרוץ מלחמת-השחרור התגייסה לצבא ההגנה לישראל. התאמנה בימאות בקיסריה. הועברה לגדוד משורינים בחטיבה מסוימת וגמרה קורס לחובשות מחלקתיות. אחרי תום הפוגה א' השתתפה בתפקיד זה עם החטיבה בקרב הגדול לשחרור שפלת לוד. במסירות-נפש הגישה עזרה ראשונה לנפצעים בתוך סערת הקרב, ותוך כדי כך חיברה שיר לזכר מפקד מחלקה שנפגע ולא עלה בידה להציל את חייו. השתתפה בכיבוש יהודיה, שדה-התעופה לוד ובית-נבאלה.
סירבה לעזוב את מקומה כשהגיעה השעה להחליפה והמשיכה בשירותה ליד שיירת משורינים שחדרה לכפר דיר-טריף. שם נפל פגז לתוך הזחל שנסעה בו ושני רסיסים פגעו בקודקודה ושמו קץ לחייה בו במקום. ב-12.7.1948 הובאה לקבורה בכפר-סבא.
גם אחרי מותה נדפסו כמה משיריה בעתונים צבאיים ואזרחיים. ובהוצאת מחברות לספרות (תל-אביב, תש"ט) יצאו שיריה בספר קטן בשם "יום ירוק". קטע אחד משיריה מסידרת "לטרון" מציין את דרך כתיבתה הרגישה: "...ושחור-רובים פעור, מבריח / ענן בשחק מצטחק, / לוהט ברשע, בזדון מבליח. / אך אמונה על כל ניתזת, / ומתנגנת כסימפונית-אדירים, / היא תנוגן עד תושב המולדת, / היא תנוגן ותחי למאזינים./ ארבע השורות האחרונות נחרטו על מצבת קברה.