קורות חיים
בן הזקונים של אוסי ויורם. נולד ביום י"ז בטבת תשס"ב (31.12.2001) במושב צופית שבדרום השרון. אח קטן לשחר ולעמרי.
יובל גדל והתחנך בצופית, למד בבית הספר היסודי במושב ובבית הספר השש-שנתי על שם עמי אסף בבית ברל. בתיכון בחר ללמוד במגמת "משפט עברי".
מגיל צעיר מאוד אהב מוזיקה, טיולים וכדורגל, והיה אוהד שרוף של קבוצת "הפועל כפר סבא" ושל קבוצת הכדורגל הבריטית "ליברפול". בעצמו היה כדורגלן מצטיין ושיחק כמגן שמאלי בקבוצת הכדורגל "הפועל עליה כפר סבא", עד שקרע את הרצועה בברך בגיל שבע-עשרה.
בעקבות הפציעה, עודכן הפרופיל הרפואי שלו בצה"ל לפרופיל נמוך יותר. יובל, שתמיד חלם לשרת ביחידה מובחרת, נלחם על מנת להעלות אותו חזרה והחל תהליך של שיקום ואימונים. כשהבין שלא יצליח להעלות את הפרופיל כפי שרצה, החל לחפש מסלול צבאי אחר שבו יוכל למלא את השירות המשמעותי ביותר ולהשפיע על כמה שיותר אנשים.
כחלק מתהליך החיפוש, החליט עם סיום התיכון לדחות את הגיוס בשנה ולהצטרף למכינה הקדם-צבאית "תבור" בנוף הגליל. שנה זו הייתה משמעותית מאוד עבורו. הוא טייל ברחבי הארץ, למד המון על ציונות ועל עם ישראל, רכש חברים וחברות והתכונן לצבא פיזית ומנטלית. במהלך שנה זו, קיבל החלטה לגבי המסלול הצבאי הנכון עבורו, והבין שמקומו בחיל השריון.
הוא סיים את שנת המכינה כשלפניו מספר חודשים פנויים עד תאריך הגיוס. במקום לנצל אותם כדי לטוס לטיול, לנוח או לבלות, החליט להישאר בהתנדבות כמדריך בוגר לחניכי המכינה החדשים. כך כתב לחניכיו: "תגידו כן... בכל פעם שיש לכם את הספק בין האפשרות הקלה והמשעממת לבין האופציה להגיד כן, עצה שלי – תלכו על זה. החוויות הכי יפות, מצחיקות ומשמעותיות שלי מהמכינה הן ממצבים שבכלל לא הייתי אמור להיות בהם... ברגע שמישהו אחד מרגיש משהו, יש עוד אנשים שמרגישים ככה, אתם ביחד בעסק הזה. תדברו אחד עם השני. תשתפו ותפתחו את הלב בלי חשש (סמכו עלי זה מדבק), תהיו חברים טובים, אל תרכלו אחד על השני (!) בסוף, מה שנשאר מהשנה הזאת זה החברים, האנשים. תעשו מחוות אחד לשני, תפתיעו ותשקיעו בגדול. תורידו מהאגו ותהיו בוגרים. תנו מילה טובה וקחו סליחה".
ב-5.12.2021 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. מאור, מ"מ בטירונות שלו סיפר: "כבר מהרגע הראשון הבנו כל המפקדים שיש לנו פה מישהו שהוא חריג בנוף... מוטיבציה בשמיים, עוזר לכולם, דוחף את המחלקה, בוגר, אחראי והכי חשוב בן אדם זהב... טירון שרק התגייס שבוע שעבר, הרגשנו בנוח לתת לו משימות והיינו בטוחים שהמשימה תתבצע על הצד הטוב ביותר. קיבלתי מחלקה ממושמעת, חזקה ומובילה, כמובן כל חייל וחייל עזר לזה אבל 'יפה', כמו שכולם קראו לו, הוא היה השפיץ של הפירמידה".
בתום הטירונות והאימון המתקדם שובץ לחטיבה 7 ולאחר סיום המסלול יצא לקורס מט"קים, מפקדי טנקים. משם המשיך ישירות לקורס קצינים, אותו סיים בהצטיינות מופת, ולאחריו שובץ כמ"מ (מפקד מחלקה) בקורס מט"קים, אחד התפקידים הנחשקים בחיל.
כקצין ומפקד מצטיין, האמין בשירות צבאי משמעותי ואמר בכל הזדמנות: "מי שיכול, צריך". בכך, התייחס הן לביצוע משימה רגעית בסביבה הקרובה של המשפחה, החברים והקהילה, והן למובן הרחב של התגייסות לצבא, תרומה למדינה והגנה עליה.
הסטטוס שלו בוואטסאפ היה משפט נוסף שאפיין אותו: "השמיים הם הגבול והדרך דרך ארץ". הוא שאף הכי גבוה שאפשר, חלם בגדול, אבל האמין שהכול צריך להיעשות תוך ראיית האחר והקפדה על דרך ארץ.
כך כתב לחניכיו בתחילת קורס מפקדי טנקים: "המטרה של הקורס ושלי היא להפוך אותך למט"ק הכי טוב שתוכל להיות. להיות מוכן הן ערכית והן מקצועית לתפקיד המט"ק. מט"ק שמבין את הזכות והאחריות הגדולה בלהצטרף לשרשרת הפיקוד בצה"ל, להגן על מדינת ישראל ותושביה ולהיכנס תחת האלונקה של שרשרת הדורות. להבין את השליחות ואת ה'למה' שבשבילו תהיה מוכן לכל תרחיש, בכל דרך ומקום שתבחר. דרך ארץ – מעבר לשליחות והבנת ה'למה', מפקד טוב הוא קודם כול בן אדם טוב. נהגו בכבוד זה עם זה, דברו בכנות ואמינות, דעו לעמוד מאחורי ההחלטות שלכם. לא אסבול שום חריגה מדרך זו. אנשים מפלדה – אסרטיבי, יוזם, עצמאי ועם סכין בין השיניים. מט"ק טוב לא מתפרק תחת לחץ, הוא נהנה ממנו ובשביל רגעים כאלה הוא נולד. זכרו תמיד, בחרתם בדרך הנכונה והראויה. שיהיה לכולנו בהצלחה".
הוא אהב את הארץ ואת המדינה בעוצמה רבה, יותר מכל דבר אחר. לא היה מעיין שלא רחץ בו, לא היה שביל שלא הלך בו, לא היה שיר שלא שר עם גיטרה ופק"ל קפה. לכל מקום הגיע מצויד בחיוך ענק, מפזר סביבו קסם ואור. הייתה לו יכולת מופלאה להכיל, לחבר ולגעת בכל אדם שפגש, ולגרום לכל מי שמשוחח איתו להרגיש שהוא הכי חשוב לו בעולם באותו רגע.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
יובל יצא הביתה לסוף השבוע של שמחת תורה, ועם פרוץ המתקפה הוקפץ חזרה לצבא. הוא הגיע לבסיס "שיזפון" על מנת להצטייד ולהתכונן ללחימה, ויצא להגן על הגבול ועל היישובים בעוטף עזה. לחייליו כתב: "עכשיו זה התור שלנו... בשביל זה התגייסנו לצבא".
ביום הרביעי ללחימה, יום שלישי, ה-10 באוקטובר, שוחח בשעות הערב עם הוריו. הוא ציין את הזכות שניתנה לו להילחם ולהשתתף בהגנה על יישובי העוטף והוסיף בגאווה שצה"ל משנה את המערכה לטובתו. גם בימים קשים אלו של לחימה, שמר לאורך כל הדרך על החיוך שאפיין אותו.
למחרת, בשעה 6:30 בבוקר, נפל בקרב ליד קיבוץ כיסופים.
סגן-משנה יובל יפה נפל בקרב ביום כ"ו בתשרי תשפ"ד (11.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בצופית. הותיר אחריו הורים ושני אחים.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.
אימו, אוסי, ספדה לו בטקס גילוי המצבה: "יובלי היקר והאהוב כל כך שלנו... אתה בטח יושב איפה שהוא ואומר: 'עזבי אמא, זה בקטנה, הכול יהיה בסדר'. אבל מתוק שלי, בן הזקונים היפה שלי, הפעם זה ממש לא בקטנה והכול יהיה אחרת מעכשיו. לא תצליח לשכנע אותי שהכול בסדר כמו שלא הצלחת לשכנע אותי שאתה לא באמת קופץ מכל מיני הרים לכל מיני בריכות ועדיין שומר על עצמך. פחדתי עליך בכל כך הרבה דברים שעכשיו נראים שוליים. זכינו להיות ההורים שלך, ילד מופלא שכמוך, איש בוגר וערכי כל כך שישר נכנס ללב של כולם... לעד תהיה חלק מאיתנו".
אחיו, שחר, כתב: "היית ותמיד תישאר הכי יפה שיש, עם הלב הכי גדול בעולם ויכולת לראות כל אדם ואת הטוב שבו. אחי הקטן, תודה על עשרים ושתיים שנים של צחוק, כדורגל, מוזיקה ושיגעונות. אוהב אותך עד יומי האחרון הרבה יותר ממה שמילים יוכלו לתאר. שמור עלינו ותמשיך להסתלבט עלינו מאיפה שאתה נמצא".
אחיו, עמרי, ספד לו: "יובי שלנו, מאז ומתמיד היית עקשן, את הכול עשית בדרך שלך. שחר ואני עשינו שנת שירות, אתה עשית מכינה. ניסינו לשכנע אותך ללכת לל"א (לוחמה אלקטרונית) כמונו, התעקשת ללכת לכמה שיותר קרבי... בבית תמיד היית כל כך מבולגן, לא קם משעונים מעוררים, משאיר את החדר כמו אחרי הוריקן... לא האמנו שבן אדם כל כך מבולגן יהיה קצין בצה"ל, אבל אתה עשית את זה, סיימת מסלול עם מספר הצטיינויות, שבחים וחברים שאוהבים אותך מאוד. קיבלת תפקיד שקצינים עם ותק כמו שלך לא מקבלים... תודה על עשרים ושתיים שנים בהן לימדת אותנו לצחוק, להנות, לשחק פוקר ולשתות ערק. תודה על החיוך שאף פעם לא ירד ממך, כזה שאי אפשר להגיד לו לא. תודה על מי שהיית, ועדיין תהיה בשבילנו ואיתנו לעד".
"יובל היה איתי בטירונות", סיפר איתן. "במקצועות בסוף הטירונות כבר נפרדנו, כי היה ברור שהוא הולך למסלול ייעודי לפיקוד. כשסיפרתי לצופיה היא אמרה: 'יובל יפה? זה ההוא שתמיד היה מצטיין בכל טקס?' בטירונות רציתי ממש להיות מצטיין במשהו, אבל זה לא היה הגיוני להתחרות ביובל על זה. הייתי מתעצבן על זה שהוא מקבל את ה'קאדרים' בחיוך כובש ואושר, שום דבר לא השפיע עליו ולא חדר את הביטחון שעטף אותו בדרך לכל מקום אליו הוא הלך... ואני מניח שהיו לו גם רגעים קשים, רגעים של שבר, אבל אני פשוט לא זוכר את זה ממנו כי הכול נבלע בתוך אור של שמחה וחיוניות... השבר הוא לא על יובל, יובל עומד במקום שבו אין כל בריה יכולה לעמוד שם במחיצתו. השבר הוא עליי ועלינו, על זה שיובל היה מהלך בינינו לתקופה מאושרת בעולם הזה, ועכשיו הוא איננו".
לאחר נפילתו, הוקמה עמותת "זוכרים את יובל", שמטרתה להמשיך להפיץ את האור והטוב שהביא לעולם. העמותה מסייעת לחיילים בודדים ולחיילים ממשפחות מעוטות יכולת, ויוזמת פרויקטים שונים להנצחתו של יובל, בהם: הקמת מגרש כדורגל בצופית, הקמת "מצפה יובל" במכינת "תבור" שבה למד, עריכת טורניר כדורגל בערבה בשיתוף גדוד 196 של חיל השריון, ועוד.
אתר לזכרו של יובל, הכולל פירוט על פעילות העמותה ואפשרות לתמוך בעשייתה, הוקם תחת השם "זוכרים את יובל".
עמודים לזכרו נפתחו גם באינסטגרם, תחת השם remember_yuvalyoffe, ובאתר memoriz.plus.
אחיו, שחר, כתב טור לזכרו באתר "הארץ". הטור פורסם במגזין הספורט של האתר במסגרת פרויקט מיוחד ליום הזיכרון לחללי צה"ל תשפ"ד.