סרן חזי יחזקאל ספיר סטרץ ז"ל

קורות חיים

סרן (מיל) חזי ספיר ז"ל, בנם של עמליה ויעקב סְטָרֶץ, נולד בגבעתיים ב- 27.11.1958 חזי נפל במהלך שרות מילואים בצומת נצרים ב- 11.11.1994, ח' בכסלו תשנ"ה.

השאיר אחריו הורים, אחות, רעיה ובת בגיל שבעה חודשים.

חזי נולד להורים ניצולי שואה, גדל במשפחה אוהבת ותומכת וחונך לאהבת הארץ בלי פשרות ולציונות בלי מרכאות. יחסי הקירבה והחברות בין בני המשפחה ליוו את צעדיו בתקופות השונות.

חזי למד בבית-הספר היסודי "גורדון" בגבעתיים ובבית-ספר התיכון "קלעי" במגמה ראלית. את שירותו הצבאי עשה בסיירת "שקד" ובצנחנים. סיים בהצטיינות יתרה תואר ראשון בטכנולוגיה של מזון ותואר שני בניהול טכנולוגיה כימית. בשנים האחרונות לחייו עבד כטכנולוג ראשי ומנהל מעבדה בחברת "קניאל".

כבר כילד התבלטו בחזי מספר תכונות שהפכו להיות אבני דרך בחייו: יושר, עמידה על עקרונות, סקרנות, יסודיות ורצינות בצד חברות, שובבות והרפתקנות, אהבה לספורט, לטבע ולטיולים.

כילד הוא עמד על כך שבבית ידברו רק עברית. עם התבגרותו כשהבין את משמעות השואה לגבי העם היהודי ואחריותה של גרמניה ועמה להשמדת היהודים באירופה, החליט להחרים כל מה שקשור בגרמניה ובתוצרתה, ושמר על כך בקפדנות.

לחזי היה זכרון מופלא, הוא התעמק והתעניין בתחומים רבים ולכן היה לאדם בעל ידע כללי רחב ומקיף במגוון נושאים: הסטוריה, פוליטיקה, ספרות, קולנוע, ספורט ואמנות. בצעירותו הצטרף לקבוצת הכדורגל של הפועל רמת-גן גבעתיים וכשבגר המשיך לעסוק בספורט: בצלילה, בסנפלינג וריצה. בגיל צעיר החל לטייל יחד עם המשפחה ברחבי הארץ, וכשבגר הכיר בה כל כביש, דרך ושביל.

אהבתו לטבע ולטיולים והכרותו המעמיקה עם נופי הארץ היתה לשם דבר בקרב חבריו הרבים. לחזי היו חברים רבים, וחברות מבחינתו היתה נאמנות לאורך זמן. הוא השכיל להבין כי חברות אינה מובנת מאליה וידע לשמור ולטפח את הקשרים עם חבריו הרבים. את שרותו הצבאי החל בסיירת "שקד". עוד לפני גיוסו לצבא שאף לשרת ביחידה מובחרת ולשם כך התאמן במשך תקופה ארוכה. בסיירת "שקד" שרת כשנתיים ולאחר פירוקה, עבר לשרת כקצין בחה"ן של הצנחנים.

חייליו מאותה תקופה מעידים עליו כי התפיסה הבסיסית לפיה הנהיג את הצוות היתה משמעת עצמית, וכחייליו הם חשו תחושת גאווה ובטחון. עוד הם מספרים כי ברגעי ההפוגה המעטים שאפיינו את הפעילות במהלך השרות הצבאי, נהג חזי ליטול ספר ולקרוא. הקריאה מבחינתו היתה הניתוק ו"ניקוי הראש". במהלך תקופת שירותו בצבא, הפך בית המשפחה למוקד מפגש של החיילים.

חזי השתתף במבצע ליטני, בפשיטות לעומק שטח לבנון שהיו בתקופה שבין מבצע ליטני לבין מלחמת לבנון ובמלחמת לבנון עצמה. במלחמת לבנון נפצע, ולאחר החלמה קצרה חזר מרצונו לחזית.

לאחר שרותו הצבאי למד לתואר ראשון ולתואר שני, אותם סיים בהצטיינות יתרה. חבריו לספסל הלימודים מספרים כי תמיד חיכו לפתרון מפיו של חזי. לדברי המרצה שהנחה את עבודת התזה שלו בתואר השני "חזי היה תלמיד מצוין, בעל יכולות נדירות וכושר ניתוח מעולה. בעל אישיות חזקה ומנהיגות סוחפת".

לאחר סיום לימודיו עבד כטכנולוג ראשי וכמנהל מעבדה בחברת "קניאל". גם בעבודתו שאף לשלמות מקצועית בשילוב יחסי אנוש טובים במיוחד שיצר עם כל העובדים, הלקוחות והספקים. כפי שמעידים עליו חבריו לעבודה: "בדרכו המיוחדת, העדינה והאצילית שילב סמכות וידע בלתי רגילים יחד עם קשרי חברות אישית, מרץ בלתי נלאה ומסירות אין קץ. חזי - האיש שכבש את לב כולם". חזי ידע לשלב את עבודתו עם הנאותיו: הוא הקפיד לצאת לבלות לאחר שעות העבודה ובסופי השבוע, ובמהלך שנות עבודתו הוא לא ויתר על אהבתו לטיולים ויצא למספר טיולים בחו"ל: למזרח הרחוק, לדרום-אמריקה, לארה"ב ולאירופה.

כבן-זוג לחיים חזי מילא את הבית בידע, בסקרנות ובעקרונות בצד חוש הומור ורגעי שטות. חזי תמך ועזר, נסך בטחון והעניק אהבה וחברות עד תום. כחצי שנה לפני נפילתו נולדה בתו נועה והמשפחה עברה להתגורר בכפר-סבא. חזי, האב הטרי הקרין אושר שסחף אחריו את הסובבים אותו. וכך, בשיא הצלחתו המקצועית, לאחר רכישת הדירה החדשה, תוך כדי חיי משפחה מאושרים והולדת בתו הפעוטה - נגדע הכל בחטף.

דמותו הנערית והתוססת, מבטו הכחול החודר וחיוכו השובב - הפכו לקפואים. לזכרו של חזי יצא ספר זכרון הכולל אוסף קטעים שכתבו עליו בני המשפחה, חברי ילדות, חברים לצבא, ללימודים ולעבודה. כמו כן ניתנה תרומה לרכישת ספרי לימוד בנושא טכנולוגיה של מזון בפקולטה לחקלאות ברחובות המוקדשים לזכרו.

בנוסף, הוקם חניון מטיילים - "חניון חזי", ביער חורשים, המהווה מוקד משיכה למטיילים רבים.