סרן יהושע שוקי ויאטר ז"ל

קורות חיים

יהושע (שוקי), בן שושנה ואהרן, מניצולי השואה, נולד ביום ה' בתמוז תשי"א (9.7.1951) בתל-אביב-יפו. תחילה למד בבית-ספר בבת-ים, אחרי-כן המשיך את לימודיו בפנימייה הצבאית, שליד בית הספר "הריאלי" בחיפה. תודות לכוח רצונו ולהתמדתו סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי כשממוצע הציונים שלו "טוב מאוד". מוריו ציינו לשבח את חריצותו, מסירותו ואחריותו, תכונות שעתידות היו לעמוד לו עד שנפל.

שקדנותו בלימודים לא הפריעה לו להקדיש מעתותיו לפעילות חברתית בקן תנועת "הנוער העובד והלומד", שבסמוך לבית מגוריו. מילדותו שמע על מוראות השואה.

אמו סיפרה לו על איציק ויטנברג, מפקד הפרטיזנים בגיטו וילנה, והוא החליט: "כשאגדל אהיה גם אני גיבור כמוהו". למרות התנגדות הוריו, החליט ללמוד בפנימייה הצבאית. בכוח רצונו הנחוש סיים בהצטיינות את לימודיו העיוניים (במגמה הריאלית) והצבאיים. בחוות הדעת של מפקדיו, שניתנה בסיום קורס מ"כים שעבר בפנימייה, נאמר כי הצטיין בכושר מנהיגות, ביוזמה ובמקצועות השדאות למיניהם. הנער הצנום והנמוך סיים את הפנימייה כגבר חסון, שקול, בעל ביטחון עצמי, שספג את ערכי המוסר, המשמעת, החריצות והמנהיגות, שהיקנתה הפנימייה לחניכיה.

יהושע גויס לצה"ל באוגוסט 1969 והתנדב לחיל הצנחנים, שם עבר קורס צניחה. אולם הצעיר שוחר האתגרים, שגוייס כמפקד כיתה, העדיף לפקד על חיילים מן השורה ולעשותם לוחמים מעולים. לבקשתו, החליף את הכומתה האדומה בכומתת החקי של לוחמי "גולני". באפריל 1970 סיים את בית-הספר לקצינים והוצב כמפקד מחלקה באחד מגדודי חטיבתו. התקדמותו הייתה מהירה וכעבור שנה שירת כסמ"פ בגדוד אחר של החטיבה. הוא הרבה לדרוש מפקודיו, אך גם נודע במסירותו אליהם, ועל כן הוקירו אותו חייליו. הוא קינא לכבוד יחידתו ומשפירסם העתונאי יהונתן גפן פיליטון, שבו כינה את חיילי "גולני" "אינדיאנים", ייסר אותו יהושע במלים.

באימוני החורף ובאימוני הקיץ, במלחמת ההתשה בדרום, ובקו הגולן בצפון, הפך את "האינדיאנים" שלו ל"נמרים". הוא השתתף במספר פעולות קרביות ובסוף שנת 1970 הוענק לו "אות השירות המבצעי". החלטתו הייתה נחושה להקדיש את כל מעייניו לצבא. ב-1971 התנדב לשירות קבע ואחרי כן סיים קורס מ"פים, שבו הצטיין בתפיסה טאקטית ובמנהיגות. בסיום הקורס קיבל לידיו פלוגה. עם זאת נשאר בן מסור להוריו ואפילו בימים הקשים והטרופים של מלחמת יום הכיפורים לא שכח אותם והשתדל תמיד לשמור על הקשר אתם. ביום הראשון למלחמה הוענקה לו דרגת סרן והוא הנהיג את פלוגתו בקרבות קשים נגד האויב.

ב- 22.10.1973 נפצע יהושע בקרב על החרמון והועבר לבית-חולים. ביום י"א בחשון תשל"ד (6.11.1973) מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואח.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה סיפר מפקדו, כי יהושע נשלח בראש פלוגתו לבצע איגוף עמוק ולהשתלט על מרכז השטח, שהחזיקו יחידות העילית של הצבא הסורי בחרמון. שוקי ביצע את משימתו, אולם תוך כדי לחימה נפצע והובהל לבית החולים. אנשיו המשיכו את פועלו עד הניצחון. "פעולה זו מוטטה את התנגדות הסורים ואלה בהם שעדיין יכלו, עזבו את עמדותיהם וברחו" - כתב המפקד להוריו; מסיפורי מפקדים אחרים אחיו לנשק, מצטיירת דמותו של קצין צעיר, אחראי ורציני שהצטיין בידיעת החומר. אין תימה איפוא, שמפקדו מציין כי "על שוקי ואנשיו הוטלה תמיד המשימה העיקרית בכל קרב".